בדרר חיובית רר פסיכולוג קליני

אם תצליח לעשות זאת תהיה


במאמרו התיאוריה של יחסי הורה-תינוק (1960)

מתאר וינקוט את ההזדהות של האימהות עם ילדיהן כבר משלב הבטן, כהזדהות השלכתית. ההזדהות היא זו שמאפשרת להן לדעת ולהכיר בשלבים מאוחרים יותר את הצרכים של תינוקן. טיפול פסיכולוגי כמו של רפאל-לב (1993) הטוענת כי פונקציה דומה לפונקצית ה-reverie של ביון, קיימת לשלייה כבר בזמן ההריון. האם משמשת כמיכל, והשלייה, שמשמשת כמעבר דו-צדדי, טיפול פסיכולוגי מאפשר להזין את התינוק, אך גם לנקות את הרעלים ולדאוג לחילוף החומרים שלו בגופה שלה. חשיבות פיתוח ההתקשרות עם העובר היא גם עבור העובר וגם עבור האם, בעיקר לאור העובדה שנמצא כי ישנו קשר בין סגנון ההתקשרות לפני הלידה וסגנון ההתקשרות לאחריה (Laxton-Kane & Slade,2002).

דיכאון לאחר לידה

בלום (Blum, 2007) טוען כי למרות הספרות הענפה שנכתבה בדבר דיכאון לאחר לידה (להלן PPD- Postpartum Depression), לא נמצא שום חומר על הפסיכודינמיקה שלו. לטענתו ב- PPD מופיעים שלושה סימפטומים באופן טיפוסי: קונפליקטים הקשורים לתלות, בדרך כלל עם אדפטציה לא-תלותית; אינהיביציה של כעס כלפי אחרים ואשמה שעולה מהרגש; וקונפליקטים שקשורים בהזדהות של המטופלת עם אימה. לכן בטיפול בנשים בהריון ולאחר לידה, חשוב להתייחס אל הגורמים האלה באריכות. המחקרים בשנים האחרונות מטילים ספק ברגשות הטבעיים של האימהות, ורואים אותם כקשורים קשר הדוק ללמידה חברתית. שינויים אלה הובילו להתבוננות שונה בהפרעות הנפשיות שמתרחשות לאחר הלידה, וכיום ידוע כי דיכאון לאחר לידה רווח הרבה יותר ממה שנהוג היה לחשוב, גם אם אחוזים רבים ממנו אינם מדווחים וחולפים מאליהם. בספר ה-DSM-IV, דיכאון לאחר לידה לא מקבל פרק משלו, אלא קשור לגורמי הלחץ שעשויים להיות בבסיס הופעתה של הפרעת דיכאון כללית. קרון (2003) טוענת כי גישה זו מתעלמת מייחודיות חווית הדיכאון הנשית, ובכך היא בעצם סוגרת פתח לטיפול נפשי ייחודי בנשים אלו. גם בלום (Blum, 2007) מסכים עם כך, וטוען כי למרות שהסימפטומים של הדיכאון הם הטרוגניים, ל-PPD יש כמה מאפיינים שמייחדים אותו, ויש צורך להתייחס אליהם בטיפול קליני.

פסיכולוג קליני מומלץ

פעם או פעמיים בכל קיץ היתה פסיכולוג קליני אומרת: אתה רוצה לראות היום את האנשים שחיים ליד הנחל יי מנימת־ קולה ידעתי שאין היא מצפה להתלהבות גדולה בתגובה האנשים שחיו ליד הנחל היו סבא ופסיכולוג קליני שלי מצד אמי, בג משפחת פסיכולוג קליני. משפחת פסיכולוג קליני היתה ענייה. זו היתה מגרעתם היחידד למעשה. בן פסיכולוג קליני היה נגר עצמאי, סקוטי קטן וחמוץ־סבר, שהי מרבה לציין שהוא עצמאי ו מכבד את עצמו ו אינו חב דב (כאן פרעתי JJJ בשלב זה נכנסה דר פסיכולוג קליני לתחום חדש ביחסינו. היא דיברה שעה ארוכה למדי על הצל, אותו פן באישיות שיש ליחס לו חלקי אופי רבים כל־כך, שאין מודים בקיומם. התנהגותי הרעה כלפי בגי פסיכולוג קליני היתה מציאותית, בלי ספק, ואפילו הניחו סבא ופסיכולוג קליני סטונטון שתתפתח בי. אילו הייתי ילד אוהב יותר, לא הייתי מתנהג כר. לא טיפחו בי את האהבה אך האם היתה בי אהבה שאפשר היה לטפחה? אט־אט, בעודנו משוחחים, עצה תפישה חדשה של סטונטון־הממזר, ובמשר ימים אחדים היה מעביר בי צמרמורת. אר הוא היה שם. היה עלי להתמודד עמו, לא רק בנושא זה כי־ אם באלח נושאים אחרים, כיוון שאם לא אבין אותו, אי־אפשר היה להציל אף. לא אחת ממידותיו הטובות. האם היו לו מידות טובות? בוודאי. וכי לא היה ער בעיני ילד להבדלים חברתיים ולהלכי־הרוח של הזולת? בתקופה בה ילדים רבים כל־ כר עוברים על פני החיים בלי שיתנו דעתם לשום דבר שמחוץ לעצמם ולמאווייהם, כלום לא הרחיק ראות וידע מה הם האנשים האחרים, ומה רצונם? זו לא היתה רק מקיאבליות ילדותית. זו היתה רגישות. מעולם לא ראיתי את עצמי כאדם רגיש. אכן, הייתי פגיע וסלדתי מעלבונות. אבל האם כל העלבונות לא היו ממשיים? והאם הפעלתי תמיד את המשושים שלי לקליטת דברים שליליים? אולי לא. הרגישות פעלה גם לאור השמש וגם בצל. אגי: ואני מניח שצריך להפעיל את הרגישות תמיד, בדרר חיובית. רר פסיכולוג קליני. אם תצליח לעשות זאת, תהיה אדם יוצא־דופן עד־מאוד. עליך להבין: אין אנו חותרים לסילוקו של הצל שלך, כי־ אם להבנתו, ובדרך זו נוכל להיטיב לפעול עמו. סילוקו של צלך לא יועיל לך מבחינה פסיכולוגית. היכול אתה לשוות בדמיונך אדם ללא צל? קראת את סיפורו של חמיסו, פיטר שלומיאל? לא? הוא מכר את צלו לשטן והיה אומלל מאז ואילך. לא, לא. צלך הוא אחד הדברים השומרים על איזונך. אבל עליך להכירו, התבין? עליך להכיר את צלך. אחרי שתכיר אותו, תיווכח לדעת שאין הוא ברנש נורא כל־ כך. הוא לא חביב. הוא מכוער למדי. אבל ההשלמה עם ברייה מכוערת זו נחוצה לך, אם אתה סטיפול פסיכולוגים ניתו לר ליידות ש 7עו ראשו מבעד לקנבום ומזמין אותך לפגוע בו. סבי קנה בשבילי שלושה כדורים, ואני ידיתי אחד מהם קרוב מדי, אחד מהם רתוק מדי והשלישי חלף־עבר מעל לקנבום, לקול מצהלות־הבוז של כמה ילדים נחותים שהתבוננו בחזיון ושהכושי טיפוס נלוז בעליל לא חדל לקרוץ להם בעינו בעוד אני משתטה כפסיכולוג קליני מומלץ.
היתה ענייה זו היתה מגרעתם היחידד למעשהידעתי שאין היא מצפה להתלהבות גדולה בתגובה